סוכרת

כדי לייצר אנרגיה אנחנו זקוקים בעיקר לחמצן וגלוקוז.

החמצן נכנס לגופינו בתהליך השאיפה.

הגלוקוז נכנס לגופינו בתהליך האכילה.

לאחר שהגלוקוז נספג למערכת הדם הוא עושה דרכו לתוך תאי הגוף. הקצב שבו הגלוקוז נכנס לתאי הגוף הינו איטי ביחס לצורכי הגוף. כדי לזרז את כניסת הגלוקוז לתא, הלבלב מפריש הורמון הנקרא אינסולין אשר תפקידו "לפתוח" שערים נוספים בדופן התא.

סוכרת סוג 1 – המכונה גם "סוכרת נעורים" מתפרצת בעיקר בגיל נעורים 10-15, מדובר במחלה אוטואימונית אימונולוגית (מצב בו המערכת החיסונית תוקפת חלק מהגוף עצמו – במקרה זה את התאים האחראים על הפרשת האינסולין בלבלב).

התוצאה היא – חוסר בהפרשת אינסולין הגורם בסופו של תהליך לעלייה ברמות הגלוקוז בדם.

סוכרת סוג 2 – המכונה גם "סוכרת נפוצה" סוכרת זו לרוב הינה תוצר של: גנטיקה + תזונה לא נכונה + חוסר פעילות גופנית.

במקרה זה יש אינסולין בגוף – אך הקולטנים (רצפטורים) שבתאים לא מקבלים את האינסולין – התוצאה הסופית הינה שוב עלייה ברמת הגלוקוז בדם.

הסכנות של מחלת הסוכרת הינן בעיקר לטווח הארוך:

חסימת כלי דם בשל עודפי הגלוקוז – דבר אשר גורם למחלות לב, כליות, עיוורון, נמקים בפריפריה ועוד…

חולה סוכרת צריך להימצא כל העת באיזון הכולל לקיחת תרופות להורדת רמות הגלוקוז בדם ובמקביל אכילה נבונה ושמירה על פעילות גופנית נאותה.

חריגה/חוסר הקפדה על גורמי האיזון עלולים להביא את המטופל לאחד מהבאים:

היפוגליקמיה – עודף סוכר בדם:

סימנים:

  • עור אדום חם ויבש.
  • ירידה הדרגתית ברמת ההכרה
  • נשימות מהירות ועמוקות.
  • דופק מהיר.
  • כאבי ראש וכאבי בטן.
  • ריח אצטון מהפה.
  • מתן שתן לעיתים תכופות.
    (שתן צהוב וכהה)
  • יובש בריריות.
  • צימאון ורעב.

היפוגליקמיה חוסר סוכר בדם:

סימנים:

  • עור חיוור קר ולח.
  • ירידה מהירה ברמת ההכרה.
  • חולשה כללית.
  • בלבול.
  • הזיות.
  • שינויים בהתנהגות.
  • יתכנו פרכוסים.

מבין השניים (היפוגליקמיה והיפרגליקמיה) המסוכן ביותר הוא היפוגליקמיה, מאחר ובמצב זה הראשון לסבול הוא המוח (האיבר היחיד אשר חי מאספקת גלוקוז ישירה מכלי הדם וללא רזרבות אנרגיה נוספות).

לכן במידה ואנו מטפלים בחולה סוכרת אשר אין לנו ודאות לגבי מצבו – נתייחס אליו כאל חולה סוכרת אשר כרגע מצוי בהיפוגליקמיה !!!

טיפול:

במידה והמטופל מחובר למשאבת אינסולין יש לכבות / לדאוג לניתוק הצינורית מהמשאבה.

חולה בהכרה:

יטופל על ידי מאכלים מתוקים כגון: ריבה/דבש/ממרחים מתוקים.

חולה מעורפל הכרה: ניתן לתת לו בזהירות גלוקוג'ל תחת הלשון.

  • אין להזריק אינסולין!!!
  • אין לתת אוכל ושתיה למחוסר הכרה !!!

הרשמו לקבלת המאמרים החדשים שלנו (-:

מאמרים נוספים שלנו: